תבונת העולם הישן.
טכנולוגיית העולם החדשה.

בעולם הישן, טרם המהפכה התעשייתית, חיינו בפשטות. היינו מחוברים לעצמנו, למשפחה, לחברים ולקהילה. ההחזקה לא הייתה מוצר. היא הייתה שפה טבעית, אינטגרטיבית, שמחברת גוף ונפש.

הארכיטיפ המטפל, הצד הנקבי המזין והמכיל, היה נוכח בכל בית. נשים החזיקו את המרחב כאמהות וכחברות, מתוך אומנות תמיכה שקטה וחיבור למרחב הפיזי, להקשבה, ולהחזקה.

העולם המערבי והטכנולוגיה המודרנית ניסו לייעל אותנו. הפכנו לכפר גלובלי, הכל מהיר וזמין, אבל המחיר היה ניתוק. התנתקנו מהגוף שלנו והתנתקנו מהגבולות שלנו. הזמנים מיטשטשים: אנחנו בעבודה כשאנחנו בבית, ומול המסכים כשאנחנו נחות.

הטכנולוגיה דורשת עוד ועוד, שואבת את האנרגיה שלנו, ומשאירה אותנו, הנשים שמחזיקות את העולם עבור כולם, בלי רשת ביטחון סומטית.